אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » שיחת חיזוק בימי המלחמה

שיחת חיזוק בימי המלחמה

על עתה באתי

הנה אמרו חז"ל שבימי מלחמת יהושע הופיע שר צבא ה' לפני יהושע והוכיחו על פניו. "אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר לו על איזה מהן באת אמר לו על עתה באתי, מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה" (מגילה ג' ע"א).

ולכאורה יפלא, והלא שעת מלחמה היתה זו, ותשושים היו מן המלחמה, ועוד דהלא מלחמת מצוה היתה זו והעוסק במצוה פטור מן המצוה, (כמבואר בסוטה מ"ב) וא"כ מה התרעומת על יהושע בן נון שחיילי ישראל לא עסקו בתורה בלילה.

ונראה בזה, דהנה מצינו בדברי חז"ל שעמידת ישראל במלחמה בזכות התורה היא, דכן אמרו חז"ל "עומדות היו רגלינו במלחמה בזכות שערי ירושלים שעוסקים בתורה". וכן אמרו בתנא דבי אליהו רבא פ"י "אשרי מי שמתחדש ד"ת על פיו וכל מי שמתחדש דברי תורה על פיו דומה כמי שמשמיעין אותו מן השמים ואומר לו כך אמר הקב"ה בני בנה לי בית המדרש ששכר גדול שיש לי באוצרי שלך היא ובשבילך אני מציל את ישראל שנאמר אח"כ יבחר אלקים חדשים אז לחם שערים מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל מכאן אמרו ארבעים אלפים מישראל שנתקבצו יחד ויצאו למלחמה ויש ביניהם זוג אחד תלמידי חכמים דומה להם כאילו אחזו מגן ותריס וחרב פיפיות בידם לכך נאמר מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל". (וכעי"ז בבעל הטורים דברים א' ג' "אם יהיה ת"ח אחד בין ארבעים אלף לא צריך לא רמח ולא מגן כי הת"ח מגן עליהם מאויביהם" עי"ש). הרי לן דתלמוד תורה ועמלה, הן המה סגולה בדוקה לנצחון במלחמה ולמפלת האויב.

והנה בתורת המלחמה ידוע, שדרכי המאבק שנים הם, כח תוקף, וכח מגן, אנשי החיל מלומדי המלחמה עליהם להגן על העם היושב בעיר ובכפר, מאידך עליהם לתקוף את האויב במחנים ובמבצרים להכניעו ולשבור את כחו, המגן והרומח שנים הם, מגן להגן על הלוחם, ורומח לתקוף את האויב.

וכנגד שני אלה סגולת התורה אף היא כפולה, וכדברי הכתוב "מגן אם יראה, ורומח בארבעים אלף בישראל". המקשן והתרצן, זה שמקשה תוקף וזה שמתרץ מגן, הן הם המגן והרומח במלחמתה של תורה ורק ע"י שניהם ד"ת מתחדשים ומתלבנים. וזה שמצינו (ב"מ פ"ה) שביכה רבי יוחנן את ריש לקיש שהיה מקשה "כ"ד קושיתא והוי מפריקנא כ"ד פירוקא וממילא רווחא שמעתתא" כך היא דרכה של תורה רק ע"י פלפולא דאורייתא הקושיות והתירוצים תיובתא ופירוקא, המגן והרומח, מתחדשים דברי תורה.

המגן והרומח כרוכים ירדו מן השמים, והצלחת שניהם בתורה תליא, באותן הזוגות של תלמידי חכמים המקשים ומתרצים תיובתא ופירוקא וממילא רווחא שמעתתא, ובאלה שדברי תורה מתחדשים על ידם, תלוי נצחון מלחמות ישראל.

ב

בא וראה נפלאות דברי חז"ל בירושלמי (מסכת תענית כ"ד ע"א) "א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע שלחו לו חכמים ואמרו לו עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים אמר להם וכי היאך אפשר לבדקן אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן הלבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היה לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר רבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר והוה ר' אלעזר המודעי ישוב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס מיזל ליה אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מעבד ומשלים לך מדינתא עאל ליה מן ביבא דמדינתא אעל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים מדינתאי אתא גבי רב אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום מה אמרת ליה א"ל לא כלום יהב ליה חד בעוט וקטליה מיד יצאת בת קול ואמרה הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא".

לא גבורי החיל של בן כוזיבא הם שהגנו על עם ישראל, לא מטיפי האצבע ולא עוקרי הארזים שבלבנון, אלא אותו תנא קדוש ר' אלעזר המודעי על השק והאפר, על התורה ועל העבודה, הוא שהגן על העם בקדושת תורתו ותפלותיו, ומשנהרג הוא, נפלה ביתר ונהרג בן כוזיבה.

והוא שתובע מלאך ה' את יהושע בן נון "אמש בטלתם תמיד של בה"ע, והיום בטלתם מן התורה", אפשר שפטורים אתם מן התורה, אך עת צרה היא ליעקב, שעת מלחמה היא, ואיך נעמוד בקשרי מלחמה אם נבטל מן התורה, היא הנותנת, משום שהמלחמה משתוללת בשער, ביותר צריך ללחום מלחמתה של תורה, כי התורה היא המגן והיא הרומח. ומה עשה יהושע, וילן בתוך העמק, מלמד שלן בעומקה של הלכה, מלחמתה של תורה היא שתעמוד לנו, והמגן והרומח של בית מדרש הם שיבטיחו שחיילי ישראל יחזרו ועטרת נצחון על ראשם.

ואפשר דמטעם זה הופיע המלאך בדמות שר צבא ולא בדמות ראש ישיבה, לרמוז לו שלא את עלבון התורה הוא בא לתבוע אלא את עלבון המלחמה, דכדי לנצח במלחמה עליהם לנצח במלחמת התורה על המגן והרומח שלה.

חזקו ונתאמץ ביתר שאת וביתר עוז במלחמתה של תורה למען אחינו ולמען ערי אלוקינו, ויעזור ה' ויושיע לכל החוסים בו, בישועת עולמים ובפקודת ישועה ורחמים בב"א.

עת מלחמה ועת שלום

הנה עוד עומדים אנו בעת מלחמה ולצערנו עדיין לא נושענו, עוד אנו עומדים באימה ובחרדה גדולה על המלחמה שהרתחשה עלינו בימים קשים אלה של צער ואבילות על חורבן בית מקדשנו ותפארתנו, הלא ימי מדת הדין הן אלה. ימים שבהן על בן ישראל להשתמט מלעמוד בדין עם הנכרים (שו"ע או"ח סימן תקנ"א סעיף א'), ואוי לנו שבימים אלה נאבקים אנו מול רשעים ארורים האומרים "לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד".

ועוד אנו מתבוננים בחובתנו לעת כזאת, אוהבי סגולות אנו, לכל צרה ולכל צוקה יש באמתחתנו סגולות שונות ומשונות, אך עלינו לזכור כי דברי חז"ל הן הם הסגולה הבדוקה ביותר, הן הם אמת הבנין שעליה אנו עומדים, הן הם יסודות קיומנו, ובהם אנו צריכים לחפש ולדעת מה חובתנו בשעה הרת גורל זו.

ומדברי חז"ל למדנו ששלשה הם סגולות המלחמה, שלשה דרכים יש לעורר רחמי שמים בעת הזה של שפיכת דמים אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם.

תלמוד תורה: כבר דברנו באריכות על סגולת התורה בשעת מלחמה, ועוד זאת מצאנו במדרשי חז"ל (תהלים כ"ז) "אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח, זאת התורה אדם כי ימות באהל", דבזכות התורה עומדים אנו במלחמה, תורתנו הקדושה היא המגינה עלינו בשעת צרה וצוקה.

תפלה: הנה אמרו חז"ל (במדבר ל"א, ילקוט שמעוני מטות רמז ק"ח) "אלף למטה, יש אומרים שני אלפים מכל שבט ושבט שלח, וי"א שלשת אלפים שנים עשר אלף חלוצי צבא, שנים עשר אלף שהיו משמרים כליהם ושנים עשר אלף לתפלה, שנאמר אלף למטה אלף למטה".

הרי שכנגד כל אחד מחלוצי הצבא, וכנגד כל אחד משומרי הכלים, עמד אחד בתפלה לפני רבון העולם לבקש את נפשו בשאלתו ואת עמו בבקשתו.

אחדות ושלום: הנה אמרו חז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א וכ"ה ויק"ר פרשה כ"ו) "דורו של דוד שהיו בו תינוקות יודעים לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור אחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, אלא ע"י שהיו בהם דלטורין היו נופלין….אבל דורו של אחאב כולן עובדי עבודה זרה היו וע"י שלא היו בהן דלטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין".

"וזה שאמרו חכמים בזמן שכל ישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהן".

הרי לן שלש סגולות שעל ידן בני ישראל יוצאין למלחמה וידם על העליונה, בהם ורק בהם נזכה שהקב"ה ידבר אויבנו תחתינו, ובאלה חייבים אנו להתחזק בימים קשים אלה.

יה"ר שלא ישמע שוד ושבר ברחובותינו, ונזכה לישועת עולמים בקרוב בימינו אמן.

הגב על הנושא

לתחילת הדף