אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » שבת » שימוש באור שהדליק ילד בשבת

שימוש באור שהדליק ילד בשבת

שאלה:

ילד בן שש כיבה את האור ללא כוונה בשבת, ושוב הדליק אותה מפחד אביו שיגער בו, האם מותר להשתמש לאורה כגון לקרוא ספר לאורו?

תשובה:

מותר להשתמש לאורה, דזה הוי כאילו הדליקו לצרכו דשרי.

מקורות והרחבת הדברים:

    הנה קיי"ל שאם עבר הקטן ועשה מלאכה בשבת בשביל הישראל אסור להנות ממנה בשבת, ומיהו אם עשה את המלאכה לצורך עצמו, אז מותר להנות ממנה. כ"כ במג"א (שכ"ה סקכ"ב), והובא בביה"ל (סעי' י ד"ה א"י שמילא) דקטן שמילא מים מחוץ לתחום אין זה מותר להנות רק כשמלאו לצורך עצמו אבל לצורך ישראל אסור

    ומעתה יש להסתפק בנידו"ד שהדליק אותו מפחד אביו האם זה נחשב שהדליק לצורכו או לצורך אביו.

    נראה לכאורה לדמות נידו"ד למה שמבואר באליה רבה בסו"ס רע"ו באות י"ט דדן באותה שאלה לגבי גוי, והסיק להתיר וז"ל "נשאלתי נכרי שרצה לתקן נר של ישראל ונכבה בידו וחזר והדליקו, אם מותר להשתמש בו, נראה לי דמותר דזה הוי כמו לצרכו כיון שכבה בידו וכו'".

ועיין בביאור הלכה שם הביא דברי הא"ר הנ"ל להתיר בעששית שלנו שדרך הוא לכבות הפתילה קודם שנותן בו השמן מחדש, ואסיק דזה דוקא אם עשהו שלא בצווי של ישראל אף שעשאו לצורך ישראל, ואז יש לדון בו להקל ע"פ דברי הא"ר.

אלא דבאמת יש לעיין מהי סברת ההיתר הרי אנו יודעים שיש איסור הנאה ממלאכה של גוי אף כשלא נצטווה על כך, דעצם הדבר שהגוי עושה למען היהודי כבר נאסר ההנאה, וכמבואר במס' שבת סוף פרק כל כתבי (דף קכ"ב.) תנן "נכרי שהדליק נר בשביל ישראל אסור לישראל להשתמש לאורו'" וכ"פ ברמב"ם (פ"ו מהל' שבת הל' ב') ובטוש"ע סימן רע"ו סעיף א'.

ומעתה צ"ב מהו הבסיס בהיתר של הא"ר, הא לכאורה אף שהאור כבר היתה דלוקה לפני שהגוי כיבה אותה, מ"מ עתה אחרי שנכבה אנחנו נהנים ממעשה הגוי שעשה בשביל היהודי אתמהה.

והנראה בזה בביאור ההיתר דהא"ר ע"פ מה שנחלקו הראשונים אם יש איסור הנאה באופן שקצץ שכר על המלאכה, והיינו האם יש איסור הנאה באופן שהישראל קצץ שכר לגוי עבור פעולה מסויימת וכגון אריגת בגד, אם בכה"ג נחשב שהגוי עושה אדעתא דנפשי' בכדי לקבל את שכרו וכאילו ארג את הבגד לצורך עצמו – ולפי זה יהיה מותר להנות ממלאכתו, או שמא עדיין נחשב שעשה את המלאכה לצורך ישראל ואסור להנות.

ההגהות מרדכי (בפ"ק דשבת סי' תנ"ד) כתב "וכן בכל מלאכה שהישראל נהנה ממלאכת איסור לא מהני קציצה כגון נכרי שהדליק את הנר או עשה האש אפילו קצץ אסור אם עשה בשביל ישראל וכו'". וכ"כ בהגהות אשר"י (פ"ק סי' ל"ז). הרי מבואר דהני ראשונים ס"ל דקציצה לא מצילה מאיסור הנאה.

מאידך הר"ן (בפ"ק דשבת ז') חלק עליהם שכתב אמתנ' דכלים לכובס וז"ל "ומסתברא לי דכל שקצץ אע"פ שעשה הנכרי מלאכה בשבת מותר לישראל ללבוש הכלים בשבת עצמה ולא דמי לההיא דאמרי' בפרק כל כתבי נכרי שהדליק את הנר שאם בשביל ישראל אסור להשתמש לאורו, דהתם משום דנכרי אדעתא דישראל קעביד אבל כל שקצץ אדעתי' דנפשי' קא עביד ושרי ישראל להשתמש אפילו בשבת".  – ומבואר דס"ל להר"ן להתיר ההנאה בקצץ לו שכר על המלאכה, דחשיב שעושה לעצמו.

ובגדרי הדברים נראה בדעת הר"ן דס"ל שאיסור הנאה מגוי הוי רק כשעושה המלאכה "מחמת" היהודי, ולא סגי בזה שעושה "בשביל" היהודי, ולכן אף אם המלאכה נעשית בשביל היהודי מ"מ כיון שלא נעשה מחמתו אלא מחמת הכסף שקיבל לכן ליכא הנאה ועיין.

ומעתה נראה שזהו המכוון גם בא"ר כאן שבאופן זה שנכבה ביד הנכרי כשחוזר ומדליקו אף שמדליקו בשביל הישראל, מ"מ לא נעשה מחמת היהודי בכדי להנותו, אלא מחמת פחד מדאוניו שלא יפטרו אותו וכדו' ודו"ק.

ועתה נהדר לנידו"ד בקטן שכיבה את האור, וחזר והדליקו מפחד שאביו יגער בו, דלכאורה לאור האמור יש להקל גם הכא, כיון שנתבאר שמציאות כזו חשיב כהדליק לצורכו, והרי עיין לקמן סימן שכ"ה סעי' י' ביאור הלכה ד"ה אינו יהודי, דקטן שמילא לצורך עצמו מותר, והוא הדין הכא ועיין.

הגב על הנושא

לתחילת הדף