אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » שימוש בחשמל של ועד בית

שימוש בחשמל של ועד בית

שאלה:

זה לי עשר שנים לגור במקומי, ועתה התברר לי שבכל אותם שנים חשמל המחסן שלי היה מחובר למונה הראשי של ועד הבית, והשתמשתי בחשמל לכמה מכשירי חשמל שלוקחים חשמל רב. האם יש לי חובה להחזיר את תשלום החשמל על כל אותם שנים לפי אומד, והאם צריך אני לחזר אחר השוכרים הרבים שגרו בבנין בתוך אותם שנים.

תשובה.

אכן, נראה שבשימוש בחשמל של ועד הבית, הרי זה נחשב גזל וככל משתמש בשל חבירו, ויש לו להשיב את הגזילה למי שידוע לו שגזל ממנו, וכאשר אין ידוע ממי גזל, יעשה בהן צרכי רבים. וכן הורה מורנו הגאב"ד שליט"א לשאלה זו.

אמנם, בוועדי בתים אשר גובים תשלום קבוע מכלל הדיירים לכל חודש, ואין בודקים מאזן כספי מדי חודש בחודשו, בזה אפשר לומר שיועיל במעשיו אם ישלם עבור כל אותן שנים לקופת ועד הבית.

מקורות.

הנה על עצם השימוש, נראה דדמי להא דאמרי' בב"ק (קיב.) אמר רבא: הניח להם אביהם פרה שאולה – משתמשין בה כל ימי שאלתה, מתה – אין חייבין באונסיה; כסבורים של אביהם היא וטבחוה ואכלוה – משלמין דמי בשר בזול. ע"כ.

וכ"פ מרן בשו"ע (חו"מ סי' שמא ס"ד): חשבו שהיא של אביהם, וטבחוה ואכלוה, משלמים דמי בשר בזול, שהוא שני שלישים, והעור ישלמו כולו. ואם הניח להם נכסים וטבחוה, משלמים דמיה מנכסיו. ע"כ. הרי שאף שכאשר אכלו את הפרה, בטוחים היו שהפרה של אביהם, והם ירשוה כדין, ולכן אין במעשיהם שום פגם, מ"מ לאחר שנודע להם על כך שהפרה לא היתה של אביהם, חייבים הם לשלם ככל דין גזלן. וה"נ כל מי שאכל משל חבירו בחושבו ששלו הוא, חייב לשלם תמורתו. וגם בנ"ד, כיון שהשתמש משל הציבור, אף שחשב ששלו הוא אוכל, הרי בפועל נהנה מדבר שאינו שלו, וחייב לשלם ע"ז.

אלא דבהא דאמרי' התם דמשלמים דמי בשר בזול, כתב הסמ"ע (ס"ק י) הטעם, משום שיכולים לומר, אם ידענו שאינה של אבינו, לא היינו אוכלים בשר. אלא דמ"מ צריכים לשלם שני שלישים, שכן דרך בני אדם לקנות בשר בזול ולאכול אף אם בלא"ה לא היו אוכלין בשר. ע"כ. והנה בנ"ד הרי אף אם היה יודע שזה לא שלו, היה עושה כל טצדקי כדי לחבר את החשמל לשלו, ולהשתמש, כיון שצריך הוא לחשמל, ולכן צריך לשלם מושלם ולא רק נהנה כשאר נהנה. וכ"מ בפוסקים שם.

אמנם בגליון רע"א הביא דבשו"ת גינת ורדים (חו"מ כלל א' סי' ג) הביא מהשיטמ"ק בשם המאירי (לפנינו בשם ר"מ מסרקסטא) דאם היתומים משתבעי דלא הוי ידעי דדיליה היא, פטורים מתלתא ונשבעים בנק"ח. וז"ל: כתב הר"מ ז"ל מסרקסטה וז"ל: כסבורים של אביהן היא וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול והעור כמו שהוא ואי הוו יתמי רברבי משתבעי דלא הוו ידעי דדיליה הות ופטירי מההוא תילתא דזולא ומסתברא דשבועת חפץ ביד משתבעי. ע"כ. ונפ"מ בזה לדידן בזה"ז שאין משביעים אלא מפשרים, דאפשר שיש לחייב רק שליש. וצ"ע למעשה.

ועוד הביא בגליון רע"א דאם הניח להם בגדים וסברו שהם של אביהם ונשתמשו ובלו, ציין דנח' בזה הראשונים, עי' להרמב"ם (פ"ו מזכיה הכ"ב) והרא"ש (כלל לה סי' ח) ובטור (אה"ע סי' נ) ובב"י שם. וסיים דצ"ע לדינא. ע"כ.

אך לענין דידן, מאחר וכבר השתמש בחשמל, אי"ז כבגדים שהם קיימים אלא שבלו, ולכן הדין כמבו' בשו"ע, אלא שנתבאר שלא שייך לחייב בזה בשר בזול, וכנ"ל.

ואף שבשעה שנהנה, לא נהנה משל בני הבנין, אלא משל חברת החשמל, אלא שחברת החשמל אח"כ חייבה את ועד הבית בתשלום כולל, והם פרעו, אין להחשיב זאת רק כפורע חובו של חבירו, דקי"ל (חו"מ סי' קכח ס"א) דאין הלווה חייב לשלם לו. ראשית, שהרי בשעה שועד הבית שילם בשם כלל השכנים את החוב, לא ידעו הם שיש כאן חוב של אחר, אלא חשבו שאת שלהם הם פורעים, ובכה"ג מנלן דג"כ יש לפוטרו. ועוד, שכן כל רגע ורגע שאדם משתמש, נרשם השימוש במונה, וא"כ בעצם השימוש יש כאן גזל. והדרינן לדינא הנ"ל במשתמש בשל חבירו, כשחושב ששלו הוא, דחשיב גזל, וחייב בתשלום גזילתו. [ועיין בזה גם ליד"נ הגר"ח וידאל בקובץ דרכי הוראה (ח"ב עמ' קמו)]. [ובפרט אם נחשיב את החשמל כאילו הוא כבר נמצא ברשותם, והרי זה כנהנה משלהם.]

ומה שטען כת"ר דיש מי שטען דשמא יש כאן אומדנא שמחלו לו כל דיירי הבית, מאחר ומצוי הוא שאנשים משתמשים בחשמל או במים של כלל הציבור, ואין פוצה פה ומצפצף. הנה מלבד שבנ"ד מדובר על שימוש קבוע, דאפשר שאין מחילה ע"ז, הנה גם אם נאמר שהיתה מחילה, חשיב מחילה בטעות, שהרי לא ידעו על כך באותה שעה, וכבר אמרו בגמ' (ב"מ סו:) דמחילה בטעות לא הוי מחילה. וכ"פ הרמ"א בשו"ע (חו"מ סי' רמא ס"ב) וז"ל: כל מחילה בטעות יכול לחזור בו, אפילו קנו מיניה. ומקורו מדברי מהרי"ק (שורש קיא) באחד שמחל לאחיו על חלק ירושתו בעבור שנתנו לו מעט מן הירושה, ואח"כ נודע שאביהן הניח להן הרבה נכסים, ופסק דהוי מחילה בטעות וחוזרת, אפי' קנו מיניה. ע"כ. וגם לדעת הסוברים שמחילה בטעות הוי מחילה, עי' בזה בקצה"ח (סי' יז ס"ק יב, סי' עה ס"ק ד ועוד הרבה) שהביא דברי הריב"ש (סי' שלה) דמחילה בטעות הוי מחילה, וביאר דבריו דהיינו דוקא כשאין הטעות במחילת הממון אלא הטעות בדין, דאז אמרי' דהוי מחילה. אך כאשר הטעות במחילת הממון, שלא ידע בשעת מחילת הממון, לכו"ע לא הוי מחילה. וזה לא רק מחילה בטעות, אלא מחילה שלא מדעת.

והנה מאחר ומסקינן דחשיב גזל וככל משתמש בשל חבירו, א"כ הדרינן לדיני גזילה, שיש לו להשיב את הגזילה למי שידוע לו שגזל ממנו, וכאשר אין ידוע ממי גזל, יעשה בהן צרכי רבים. וכן הורה מורנו הגאב"ד שליט"א לשאלה זו.

אמנם, בוועדי בתים אשר גובים תשלום קבוע מכלל הדיירים לכל חודש, ואין בודקים מאזן כספי מדי חודש בחודשו, בזה אפשר לומר שיועיל במעשיו אם ישלם עבור כל אותן שנים לקופת ועד הבית מצד אומדנא דמוכח שיש מחילה בכך מצד הדיירים – גם אותם שעזבו כבר את הבנין, שהרי כשם שעתה – כאשר נתברר ותוקן הדבר, חיוב החשמל על בעל המחסן, בכל זאת תשלום ועד הבית נותר ללא כל שינוי. וגם כל שוכר ושוכר כשעוזב את המושכר אינו בודק אם נשארה יתרה בקופת ועד הבית, אלא משלמים לפי קביעת התשלום של ועד הבית, הרי שיש כאן מחילה ברורה מצד כל השכנים שכל כסף שילקח מן הקופה לצורך הבנין או יגיע לקופה לצורך הבנין, גם אם ישאר יותר מכפי הצורך לשימושם באותה תקופה שהם גרים בבנין, מוחלים הם עליו.

הגב על הנושא

לתחילת הדף