אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » שלא כדרך אכילה ביום הכיפורים

שלא כדרך אכילה ביום הכיפורים

כבוד ידי"נ וידיד ה'

זקן שקנה חכמה הרבה

הרה"ג ר' שלמה לורנץ שליט"א (ז"ל)

כנהר שלום וכנחל שוטף!

הנני מתנצל על איחור תשובתי מעוצם טרדותי, ועל עתה באתי.

העיר מע"כ בשאלה גדולה לגבי חשיב"ס שצריך לאכול ביוה"כ ונפסקה הלכה בסימן תרי"ח סעיף ו' שיאכל פחות פחות מכשיעור אם אפשר, ולמה לא פסקינן שיאכל שלא כדרך אכילה דאינו אלא איסור דרבנן, וחצי שיעור הלא אסור מה"ת.

מע"כ הביא משו"ת כת"ס או"ח סימן קי"א ומשו"ת חת"ס ח"ו סי' כ"ג שאכן פסקו שצריך לאכול שלכא"כ ולא חצי שיעור ותמה שאף בארץ הונגריה ממלכת החת"ס והכת"ס לא נהגו לפסוק כמותם.

ובאמת שאלתו גדולה, אלא שתשובתה פשוטה, דמעולם לא פסקו עמודי העולם החת"ס והכת"ס למעשה דחשיב"ס חייב לאכול שלכא"כ ואסור לו לאכול חצי שיעור, ופעמים רבות למדתי את התשובות הנ"ל בעיון ואין בהם פסק המחייב את החולה לאכול שלכא"כ, ולא בכדי כתב החת"ס שם בלשונו הזהב "ואם אפשר שלכא"כ טפי עדיף" והרי לפני"כ כתב שיאכלו חצי שיעור, וברור מלשונו שא"א לחייב את החולה לאכול שלכא"כ, ולא מצינו במשנה ובגמרא, ברמב"ם ובשו"ע, אלא שצריך לאכול לשיעורים, אלא דמ"מ כתב החת"ס דאם אפשר עדיף לאכול שלכא"כ, אך פשוט וברור שאין בדבריו פסק שחייב לאכול שלכא"כ ואסור לאכול חצי שיעור.

וכך גם באריכותו הגדולה של הכת"ס שכל דבריו לחלוק על השאג"א שחידש דביוה"כ יש אסור דאורייתא באכילה שלכא"כ והכת"ס נקט דאין בה אלא איסור דרבנן ועיקר דבריו לא באו כתשובה לשאלה למעשה אלא כפלפול בהלכה, אלא שבפירות הנושרין שבסוף התשובה באות ג' כתב "חשיב"ס כדסגי ליה לאכול שלכא"כ אסור לו לאכול כדא"כ", ובאמת פשוט הוא דאם סגי ליה באסור דרבנן למה יעבור על איסור דאורייתא, אך גם הוא כתב "כדסגי ליה" כמו שכתב אביו הגדול "ואם אפשר שלכא"כ" ולכאורה קשה דהלא תמיד אפשר ותמיד סגי ליה ולמה לא יתחייב לערב דבר מר במאכלו או להרתיחו או לאכלו חי (שלשת הדוגמאות של שלכא"כ בדברי הרמב"ם בפי"ד ממאכ"א), ומה זה שכתבו אב ובנו בסייג דאם אפשר יאכל שלכא"כ.

אלא נראה ברור כמו שכבר אמרתי למע"כ דאף דאיסור שלכא"כ קל לאין ערוך מאיסור חצי שיעור, אין לחייב את החולה לאכול שלכא"כ, וזה מכמה טעמים:

א. מחשש שימעט באכילה ולא יאכל כפי צרכו ויסתכן, דהלא ברור כשמש שכאשר האדם מצטער באכילה, מטבעו יבקש למעט צערו וימעט באכילה. פוק חזה מה שכתב הרא"ש ביומא פ"ח סי' י"ד לגבי מה שנחלקו הראשונים בחשיב"ס שצריך בשר אם עדיף להאכילו נבילה או לשחוט לו, ורוב הראשונים נקטו דעדיף לחמוט לו וכתב "ואני שמעתי משום דחיישינן שמא יהא החולה קץ באכילת איסור ויפרוש ויסתכן", הרי שחששו שמא ימנע מאכילה ויסתכן, ונראה דעד כאן לא נחלקו אלא באכילת איסור ולדעת שאר הראשונים אין בזה חשש דכיון דפקו"נ הוא אין כאן עבירה אלא מצוה רבה ולמה יקוץ באכילת מצוה, אבל בשלכא"כ שמטבע האדם לפרוש ממה שהוא קץ בו, חיישינן שמא יפרוש ויסתכן.

ומשום כך לא מצאנו חיוב לאכול שלכא"כ, אלא שחידשו החת"ס והכת"ס שאם החשיב"ס מכיר בנפשו שיאכל כפי הצורך ויקפיד בכך אף אם יאכל שלכא"כ ודאי שראוי ועדיף לעשות כן, ואפשר שאף מחוייב לעשות כן (וכך משמע קצת בכתב סופר), מ"מ אין זה פסק הלכה לרבים, ודו"ק בזה.

ועוד הוספתי בזה דאפשר דחששו גם דאכילת שלכא"כ ימעט ביתובי דעתא דכאשר קץ אדם באכילתו אין דעתו מתיישבת באכילתו, והרי כל עיקר היתר באכילה כדי שתתיישב דעתו ונמצא דכאשר יאכל שלכא"כ יצא שכרו בהפסדו. ועובדא ידענא באחד שנצרך לאכול ביוה"כ ולפי עצת רב אחד מלח את המים ששתה ואת האוכל שאכל, ובאיוולתו לא ידע הוא ולא ידע הרב הפוסק שמלח גורם לצמאון ונמצא שע"י רצונו לפגום מאכלו ושתייתו גרם לצורך בריבוי שתיה, ויצא שכרו בהפסידו.

וכמדומני שיש בדברינו ביאור מספיק להבין למה לא מצאנו בדברי גדולי הדורות שיפסקו דחשיב"ס צריך לאכול שלכא"כ ביוה"כ.

ומה שהקשה מעכ"ת מדברי החת"ס שהרי כתב שישתה התה והקפה בלא סוכר שלא יהיה הנאת גרונו, הרי דמ"מ אין בזה למעט יתובי דעתא, לא הבנתי דבריו דאין ענין הנא"ג לדרך אכילה ושני גדרים שונים הם, דאף אם ליכא הנא"ג בכה"ג לא יעלה על הדעת דשתיית קפה או תה ללא סוכר הוי שלכא"כ, שהרי רבבות ומליונים של בנ"א יש ששותים קפה ותה ללא סוכר כלל, וע"כ דשאני הנא"ג מענין שלא כדרך אכילה.

ובאמת נפלאו דברי החת"ס ממני גם לגבי מה שכתב דבלי סוכר ליכא הנאת גרונו, והלא המוני אנשים שותים משקאות אלה להנאתן ללא סוכר ואיך נאמר שאין בכה"ג הנאת גרונו, אתמהה.

ובגוף הדבר הארכתי במק"א לבאר דאין גדר הנאת גרונו קשור כלל לטעם המאכל הערב דהלא אין הרגשת טעם כלל בגרונו אלא על לשונו, אלא כל גדר הנאת אכילה הרגשת השביעה הוא, בין הנאת מעיו ובין הנאת גרונו, דחלק מתחושת השובע של בנ"א נובע משביעת הגרון ולא רק ממילוי המעיים, וא"כ פשוט דגם בתה ללא סוכר יש הנא"ג ולא כדברי החת"ס. ועיין במה שכתבתי בזה לעיל סימן ה' ובמנחת אשר ויקרא סימן י"ח ואכמ"ל.

הנני חוזר וכופל בברכת שלום

בהוקרה מרובה

אשר וייס

הגב על הנושא

לתחילת הדף