אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » שלח עם שליח מעטפה עם תשלום חוב והמקבל מצא בה פחות מהסכום שנשלח

שלח עם שליח מעטפה עם תשלום חוב והמקבל מצא בה פחות מהסכום שנשלח

שאלה:

אדם שהיה חייב אלף ש"ח שכר לימוד בבית ספר עבור בתו, האבא הניח הכסף במעטפה ושלחם עם בתו בכדי שתמסור למזכירה, באותה שעה ישבה במשרד אשה שהיתה ממלאת מקום של המזכירה, היא אכן קיבלה את המעטפה והניחה בתוך המגירה, למחרת כשבדקה המזכירה את המעטפה ראתה בתוכה רק ארבע מאות ש"ח.

עתה המנהל תובע את האבא על שש מאות ש"ח החסרים, ואילו האבא טוען בטענת ברי שהוא הניח את האלף ש"ח בתוך המעטפה ונתנה לבתו, וכיון שגם הבת ברי לה שכפי שהיא קיבלה כך היא מסרה למזכירה, א"כ כנראה שגנבו להן בתוך המשרד, הדין עם מי?

תשובה:

נראה דאי אפשר לחייב את האבא על השש מאות ש"ח החסרים, דאף שעצם החיוב ברור שהוא אכן היה חייב אלף ש"ח, ועכשיו לא נודע מה אירע עם הכסף וא"כ הוי ספק פירעון בחזקת חיוב, מ"מ בנידו"ד לא חשיב טענת התובע טענת ברי, אלא טענת שמא דהא יתכן שהמזכירה היא זאת שגנבה, וממילא הוי טענת שמא בספק פירעון דפטור, ונראה דאף אין חיוב לצאת ידי שמים כפי שנתבאר, ומאידך את המזכירה ודאי א"א לחייב דהא היא כלל לא ידעה סכום הכסף שהיה במעטפה, וא"כ המנהל הוא זה שסופג את ההפסד כנלע"ד.

מקורות ונימוקים

הנה ראשית יש להדגיש דאין לן טענה ממונית על האשה שישבה במשרד בתור ממלאת מקום של המזכירה, דהא היא טוענת בצדק "המעטפה שקיבלתי הנחתי במגירה כנהוג תמיד", ואף לא הודיעו לה כלל את סכום הכסף שהיה שם,  ואז בודאי דא"א לחייב אותה, דלכל היותר אף אם יחשב פשיעה מ"מ הו"ל כא"י אם נתחייבתי כלל על סך אלף ש"ח,  ולכן כל הדיון דידן היה רק כלפי האבא אם נוכל לחייב אותו אחרי שיש חזקת חיוב שהוא היה חייב אלף ש"ח, ולבסוף גילו שיש רק ארבע מאות ש"ח.

הנה בחו"מ סי' ע"ה ס"ט מבואר דהטוען לחבירו ברי "מנה לי בידך שהלויתיך" והנתבע טוען "יודע אני שהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך" – חייב ע"כ. ובמושכל ראשון י"ל דה"נ בני"ד מאחר שהאבא מודה שהוא היה חייב אלף ש"ח,  ואינו יודע איפה הכסף נעלם ויתכן שבתו איבדה את זה, א"כ לכאורה הו"ל כברי ושמא באיני יודע אם פרעתיך דחייב.

אך מ"מ נראה דבנידו"ד אין טענת המנהל חשיב כטענת ברי כלפי האבא, שאף שברור לו שלא הגיע לידו סך אלף ש"ח, מ"מ יתכן שהמזכירה אכן קבלה את כל הכסף ונגנב שם, ואף אם יש חשש רחוק לומר כן דהא לא מצאו שום פירצה ואין להן שום חשד לאנשי המשרד, מ"מ סגי בספק זוטרא זה לגרע טענת המנהל שלא יהא נחשב ברי נגד הנתבע, וממילא בודאי דאין לחייב דהא טענת שמא לא מוציאה ממון אף בספק פרעון[1].

ונראה דאף אין חיוב לצי"ש בנידו"ד כיון דהוי ספק פרעון בטענת שמא, ואף דאיכא פלוגתא בין הש"ך ומהרשד"ם בשם חכ"א אי איכא חיוב לצאת ידי שמים בשמא ושמא בספק פרעון[2] מ"מ נראה דנידו"ד לא דמי להאי, דהא הנתבע שהוא האב אין לו טענת שמא, אלא  טענת ברי ע"י אחר, דהוא הרי בטוח דמסר לבתו אלף ש"ח, וגם בתו בטוחה שכפי קיבלה היא מסרה, ויש לעיין אי יש חיוב לצאת יד שמים בטענת שמא כאשר הנתבע בא מכח ברי ע"י אחר.

ואיך שלא יהיה, למעשה נראה דא"א לחייב אותו, דהא לכל היותר הוי ספק חיוב לצאת בידי שמים, וכל כה"ג מקילין, כמבואר בשו"ת מקור ברוך סי' נ"ו שדן בזה אם אפשר להקל בספק חיוב לצאת ידי שמים, דמצד אחד אולי דומה לספק איסור ולא הוי ספק ממון כיון שמדובר בחיוב לצאת ידי שמים, אך מסיק דמכיון שחיוב לצאת ידי שמים הוא חיוב קלוש לכן אזלינן לקולא יעוי"ש.


[1]   ויש להביא מקור לנידו"ד – בש"ך חושן משפט סימן קכא ס"ק סב יעוי"ש שדן בראובן שהיה לו מעות אצל שמעון וצוה לו שיתנו ללוי, ולוי שלחו לידו, ואח"כ אומר ראובן שלא הגיע לו כל המעות רק חסר קצת, ושמעון אומר שמסר הכל ללוי, ולוי אומר איני יודע החשבון אבל כל מה שמסר לי שלחתי לך ואיני זוכר ביד מי, דמסיק הש"ך דכולם פטורים. והיינו דשמעון פטור כיון שמסר את כל המעות שקיבל ללוי, ואין הכחשה בזה,  וכן לוי פטור מתרי טעמי: א – דכיון דלא ידע כלל את חשבון המעות אז הוה ליה כאומר איני יודע אם אני חייב לך דהא יכול להיות שמעולם לא קיבל יותר משמעון ממה שהגיע לראובן יעוי"ש.

[2]    יעויין ש"ך סי' ע"ה ס"ק ס"ה ס"ז ובפ"ת שם ס"ק כ"א.

תגובות (1)

הגב על הנושא

לתחילת הדף