אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דינים שונים » שמחה ביום האזכרה

שמחה ביום האזכרה

שאלה:

למשפחתי יש אירוע שמחה באותו יום אזכרתה של סבתי האם צריך להקדים או לאחר את האזכרה? 

תשובה.

 ראשית, אם האירוע הוא בלילה שבסוף יום האזכרה, אין שום משמעות לזה, ומותר לכתחילה לדעת כולם. השאלה שצריכה להשאל היא רק אם האירוע בליל יום האזכרה, דהיינו בלילה שלפני, שכן לפי התורה היום מתחיל בלילה שלפניו, ולכן גם עיקר האזכרה היא בליל שקודם ליום האזכרה.

לשאלתכם, אכן יש רבים מהאשכנזים שנהגו שבליל היאר צייט אין משתתפים בסעודת שמחה. אכן, דעתו של מורי זקני מרן זצוק"ל וכן נהגו רבים אחרים מבני אשכנז, שאם זו האזכרה בשנה הראשונה לפטירתה, אז רק לאבלים אסור להשתתף בסעודת מצוה של שמחת חתן וכלה. אך בסעודת מצוה של בר מצוה, פדיון הבן, סיום מסכת וכו', מותר גם לאבלים להשתתף. ואם זו אזכרה של שאר שנים, מותר להשתתף אף בסעודת שמחת חתן וכלה, ויקיימו את לימוד האזכרה למחרת ביום, או בליל יום האזכרה מיד אחר השקיעה קודם שיצאו לסעודה. 

מקורות.

 עי' בד"מ (סו"ס שצא) שהביא בשם הג' מנהגים (מהר"א טירנא עמ' קסה) שאין לאכול בסעודה בלילה שלפני יום פקודת השנה שעל אביו או אמו. והביאו גם מטה משה (סי' תשסח). וכ"פ הרמ"א (שם ובסו"ס תב). ונחלקו הנו"כ בתוקפו של איסור זה, הלבוש כתב שלא ראה שנוהגים להחמיר כן. והש"ך (ס"ק ח) כתב שנוהגים לאסור, ולא ראיתי אינו ראיה.

ועי' בשו"ת מקום שמואל (סי' פ) שכתב שאין להחמיר בזה אלא בסעודת חתונה, אבל בסעודת מילה, פדיון הבן וסיום מסכת, פשיטא דמותר. וכ"כ בשאלת יעב. (ח"ב סי' קפד) אולם יש מהאחרונים שכתבו לאסור כל סעודת מצוה, וכ"כ בספר זכר דוד (מאמר ג' ז' באדר עמ' תשיז).

ומו"ז מרן זצוק"ל בספרו חזון עובדיה (אבילות ח"ג עמ' רד) כתב שנראין דברי המקום שמואל ודעימיה, ויש להקל בכל סעודת מצוה.

עוד הביא שם מ"ש בלחם הפנים (סו"ס שצא) בשם מענה לשון ועוד דה"מ בשנה ראשונה, אך בשאר שנים, מותר גם בליל היא"צ., וכתב (סי' שעו בהגה) שכן הדין ע"פ דעת האר"י ז"ל. וכ"כ עוד מהאחרונים. וכתב מהר"ח פלאג'י בספרו שו"ת נשמת כל חי (חיו"ד סי' עא) שהואיל ודעת הלבוש והמג"א וסיעתם שבשאר שנים אין איסור כלל, הכי נקטינן להקל בשאר שנים, שהלכה כהמיקל באבלות. ובערוה"ש (יו"ד סו"ס שצא) כתב שכמדומה שלא נהגו עתה להחמיר, ויש להחמיר בשנה הראשונה.

אך הגרא"ז מרגליות בחי' וביאורים (הל' אבלות סי' כד) כתב שנוהגים לאסור ביאר צייט של כל השנים, אך לדינא העלה מו"ז שם להקל, שהלכה כדברי המיקל באבלות.

אולם, ראוי לציין שיש רבים מבני אשכנז שנוהגים כדברי הרמ"א הן בשנה הראשונה והן בשנים שאח"כ, ובכל שמחה נהגו כן.

הגב על הנושא

לתחילת הדף