אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » תכלת בזמן הזה

תכלת בזמן הזה

לשאלת רבים וטובים בענין מצות התכלת בזמן הזה הנני לכתוב את הנלענ"ד בענין נכבד זה.

הנה לאחרונה טוענים רבים שחלזון הפורפורא היא חלזון התכלת של ימי קדם, ולענ"ד לא ראיתי כל ראיה והכרח שאכן מין זה הוא חלזון התכלת, כפי שיבואר להלן.

ראשית אומר דכל עוד לא נתברר בירור גמור שאכן ידענו מהי התכלת. אין כל חובה או אף מצוה ללבוש מין זה. ויודע אני שהמצדדים בחידוש התכלת טוענים דלו יהא ספק, למה לא נחמיר בספיקא דאורייתא. אך באמת אין לטענה זו מקום כלל, דחסרון ידיעה לאו ספיקא הוא, ואין כל ענין ללבוש מין מסויים משום דשמא, פן ואפשר תכלת הוא, וז"פ בעיני.

והנה כתב הפמ"ג (בא"א סימן קצ"ד סק"ג) דעד כאן לא אמרו ספק תורה לחומרא אלא במקום שע"י שנחמיר יקיים את המצוה בודאי אבל היכא שגם אם נחמיר ספק אם קיים המצוה אינו חייב להחמיר, ולשיטתו אף אם יהי בזה ספק גמור אי"צ להחמיר. אך דבריו חידוש גם בסברא, וגם אין משמע כדבריו באו"ח סימן תקצ"ג ס"ב, דשם מבואר דאם אינו יודע לתקוע אלא סדר אחד מתשר"ת תש"ת תר"ת צריך לתקוע, ובב"י הביא הלכה זו מהרא"ש והר"ן שכתבו דצריך לתקוע שמא יצא יד"ח בסדר זה, הרי דיש להחמיר בספק דאורייתא אף במקום שספק אם יצא גם כשיחמיר, עי"ש. וע"ע בשו"ת גור אריה יהודה (סימן ח') שהגר"מ זמבה האריך מאוד בענין זה עי"ש.

אך באמת בני"ד אין כאן ספק מוגדר כלל, וכל כה"ג לא אמרינן ספיקא לחומרא כמבואר.

ולגופן של דברים נראה דאחרי מאות בשנים שענין התכלת נעלם מידיעתנו אין כל אפשרות לקבוע האם מה שנמצא הוא הוא החלזון שממנו הפיקו תכלת.

דהלא מצינו סימנים שונים בדברי חז"ל והראשונים במהות חלזון זה.

במנחות (מ"ד ע"א) אמרו "חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לשבעים שנה ובדמו צובעין התכלת", וברש"י פירש שמראהו דומה לים ותבניתו דומה לדג. ויש מן הראשונים שכתבו שהחלזון תולעת הוא, כך משמע מדברי הר"ש בפירושו לתורת כהנים (ריש פרשת מצורע) וכ"כ רש"י בסנהדרין (צ"א ע"א). (ועיין בבכורות ל"ח ע"ב לגבי מומין שבעין דמשמע שהחלזון דומה לנחש, אמנם שם לא מדובר דוקא בחלזון התכלת, ועוד דמדובר שם במום הקרוי חלזון ונחש ולא בבעל חיים, ואין לזה כל קשר לני"ד, וז"פ).

וברמב"ם כתב (הלכות ציצית פ"ב ה"ב) "ואח"כ מביאין דם החלזון והוא דג שדומה עינו כעין הים ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי".

הפורפורא אינו דג ואינו דומה לדג וגם אינו דומה לתולעת, אין עינו ואין מראהו דומה לים ואין דמו שחור אלא שקוף, ועוד דאין צובעין כלל בדמו אלא בנוזל שמפיקים מבלוטה שבגופו, ואינו מצוי בים המלח אלא בים התיכון. (אמנם מדברי הרמב"ם בהרבה מקומות משמע שקרא לים התיכון ים המלח, עיין בפיה"מ טבול יום פ"ד מ"ה, כלים פט"ו מ"א ובהתנצלות הרמב"ם בסוף מסכת עוקצין, וכך משמע מדבריו במשנה תורה הלכות כלאים פ"י מ"א. וכבר עמד על זה הגר"י עמדין במטפחת סופרים).

וחלזון זה, הפורפורא, גם אינו עולה אחת לשבעים שנה, ומלבד מה שכתוב בגמ' במנחות דחלזון התכלת עולה אחת לשבעים שנה עיין שם ובב"מ ס"א ע"ב (רש"י ד"ה קלא) דכל הסיבה שדמי התכלת ביוקר משום שעולה רק אחת לשבעים שנה.

הרי לן שמכל הסימנים שמצינו בגמ' וברמב"ם אין אפילו סימן אחד המתאים לפורפורא.

וראיתי בזה את הדוחקים שכתבו חכמים שונים עד שנדמה שבת קול יצאה מן השמים שהנה נמצא חלזון התכלת והוא הפורפורא, עד שחייבים אנחנו ליכנס לפרצה דחוקה כדי ליישב את הבת קול בדרכים רחוקות ועקלקלות. והלא המסקנה הפשוטה היא דכל שלא מצאנו מין חלזון העונה לסימנים שנמצאים בחז"ל וברמב"ם עדיין לא מצאנו את חלזון התכלת.

ועוד חוכך אני בזה, הלא אמרו חז"ל תכלת דומה לים וים דומה לרקיע. וצבע התכלת המופק מן הפורפורא בעצם סגול הוא, ושמו עליו ד"פורפורא" ביונית –רומית פירושו סגול וחלזון זה קרוי בעברית מודרנית "ארגמון" על שם צבעו ארגמן. אלא שלאחרונה גילו דכאשר חושפים את הצבע לאור נהפך הוא לכחול, אבל כחול עמוק הוא ואינו דומה כלל לתכול הים ובודאי לא לצבע הרקיע. וידעתי שאף בזה י"ל דלא בעינן ממש דומה לים ולרקיע, אלא דמיון רחוק הוא להסביר שע"י התבוננות בציצית התכלת יבא האדם ע"י הפעלת כח הדמיון להזכר בכסא הכבוד. אך מה מאלץ אותנו להדחק, ולמה לא נאמר בפשטות דכיון שאין צבעו דומה לים ולרקיע ע"כ שאין זה תכלת, הלא זה כאלף שנה חיכו אבותינו עד שתתגלה התכלת, ואף אנו נחכה כמותם עד שיעלה רצון לפניו ית"ש.

ועוד דאופן הפקת התכלת כתוב בגמ' (מנחות מ"ב ע"ב) "א"ל אביי לרב שמואל בר"י, הא תכלתא היכי צביעיתו לה, א"ל מייתינן דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה ומרתחינן ליה, ושקילנא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא". וכעי"ז ברמב"ם פ"ב מציצית ה"ב – ג', ולא הזכירו שרק ע"י חשיפה לאור השמש מקבלת צבע זה גון התכלת, ומהי"ת לומר אפוא שהארגמון הוא התכלת, ללא כל מסורת חז"ל.

והנה המצדדים בחלזון הפורפורא מביאים ראיה ממה שמצינו בדברי האחרונים שכתבו דחלזון התכלת הוא הפורפר. כ"כ החות יאיר בספרו מקור חיים (סימן י"ח סק"ג) וכ"כ היעב"ץ במטפחת סופרים (פרק ד') מחכמי אומות העולם וכ"כ במנחת עני (להגר"ד זינצהיים בעל יד דוד, ח"ב דף קי"א ע"א בענין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהור) "וכ"כ המספרים שהוא חומט ונקרא פורפור מושעל".

ותמיהני הלא גדולים אלה מעולם לא ראו לא את הפורפור ולא את התכלת ולא עסקו בשאלה זו הלכה למעשה, ולא כתבו אלא על סמך שמועות וסיפורים והסתמכו גם על דברי חכמי האומות. ועוד דמאן יימר שהפורפור שהזכירו הם הוא הפורפורא שאנו מכירים, ושמא יש מינים שונים ותת זנים שכולם בכלל פורפור.

ואדרבה יש לשאול אם גדולים אלה ידעו מהו חלזון התכלת למה לא עשו כל השתדלות לקיים מצוה זו, ולמה נניח שלא היה בידם להשיג צבע זה אם ידעו בבירור מהו. אלא נראה מזה דפשוט היה בעיניהם שאין כל ודאות מהי התכלת ואין גם אפשרות לברר זאת, ואין לחדש מצוה זו ללא מסורת ברורה ולא כתבו דבריהם להלכה כלל אלא כדרך המפרשים בלבד.

תמצית הדברים, לא ראיתי בזה אפילו שמץ ראיה לקבוע בבירור שיודעים אנו מה הוא חלזון התכלת.

ועוד כתבו המצדדים דהלא כל הסימנים שמצינו בחז"ל ישנם בפורפורא, והם: א. החלזון מצוי בחוף זבולון בארץ ישראל (מגילה ו' ע"א). ב. תקוע בקרקעית הים וז"ש "ספוני טמוני חול" (פירוש הראב"ד ספר יצירה בהקדמה לנתיב ח'). ג. דרך צידתו ע"י רשתות (שבת ע"ד ע"ב) ד. מת ע"י פציעתו (שבת ע"ה ע"א). וכל הסימנים הללו נמצאים בפורפורא.

חוזר אני ותמה, אף אם נכון הדבר, הלא אלפי מיני דגים ושרצי המים ישנם תקועים בקרקעית הים, רבים מהם שוכנים לחוף א"י כמו בשאר הימים שבעולם, וכולם ניצודים ע"י רשתות, ומן הסתם כולם מתים ע"י פציעתם, ומי לידנו יתקע שדוקא מין זה הוא חלזון התכלת.

ומה שטענו שלא מצינו מין אחר מן החלזונות שמפיקים ממנו צבע כחול, איך נוכל לקבוע בבירור שאין מינים אחרים או תת מינים שגם מדמם אפשר להפיק צבע כחול ע"י תהליכים כימיים. ועוד דבאמת אין זו טענה כלל, הלא ידוע שבמאה השנים האחרונות נכחדו מאות זנים של חיות ושרצים שהיו מצויים בשופי ונעלמו לגמרי, ובודאי ישנם מינים לאין ספור שהיו מצויים לפני אלפי שנים ונכחדו, ואפשר שכך קרה גם לחלזון התכלת. (וביותר נראה כן ממה שמצינו בספרי ובכתבי האר"י שבאמת נגנזה התכלת וכמבואר לקמן אות ב').

ועוד חוכך אני, הלא תהליך הצביעה של תכלת בימינו אינו דומה כלל למה שכתב הרמב"ם בהל' ציצית (פ"ב ה"ב), ואפשר שע"י תהליכים שונים אפשר להפיק צבע כחול גם ממינים נוספים, ומהי"ת שזו היא התכלת.

ובאמת עיקרי הסימנים של חלזון התכלת שמצינו בחז"ל ובראשונים אינם דומים כלל לפורפורא כמבואר לעיל, והן הם הסימנים שעל פיהם תקום התכלת ותפול, ואין כל חשיבות למקום המצאותו ודרך צידתו של החלזון, דדברים אלו משותפים להמון יצורי בראשית.

תמצית דברינו, הסימנים המיוחדים שבהם נבדל חלזון התכלת משאר החלזונות הדגים, ושרצי המים אינם נמצאים כלל בפורפורא, והסימנים הכלליים המשותפים להמון חיות הים הם לבדם נמצאים במין זה.

ומה שהוכיחו מממצאים ארכיאולוגיים, שנמצאו קונכיות ושרידי בדים הדומים לפורפורא ולצבע המופק ממנו, הבל הוא ואין בו ממש, דאטו בימי קדם צבעו את כל הבגדים שבעולם בתכלת בלבד, והלא ברור שהתכלת מעט מן המעט היה ורק בגדי מלכים נצבעו בצבע זה, וזה לעומת זה בגדי כהונה וציצית. וצבע התכלת היה חשוב ויקר בדמים כמבואר במנחות מ"ד ע"א וא"כ ברור הדבר שמסתבר דכל הממצאים הנ"ל נועדו לצרכים אחרים ואינם תכלת כלל. ועדיין לא נמצא פך תכלת חתום בחותמו של כהן גדול שנוכל להביא ממנו ראיה למהות התכלת.

ב

והנה איתא בספרי (וזאת הברכה פיסקא שנ"ד) "א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד, אמרתי לו פרנסתך במה, א"ל מחלזון, אמרתי לו וכי מצוי הוא, א"ל השמים שיש מקום בים שמושל בהרים וסממיות מקיפות אותו ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו. אמרתי ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבא ספוני טמוני חול". וכעי"ז איתא גם במדרש רבה (שלח י"ז ה') "אימתי כשהיה תכלת ועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז". וכעי"ז בתנחומא (פרשת שלח אות ט"ו) "ועשו להם, תעשו שלא מן העשוי שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה בהם ציצית אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה, אימתי כשהיה תכלת ועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז, מצוה בלבן".

ויתירה מזו כתוב בכתבי האר"י (פרי עץ חיים שער ציצית פ"ד) "ואלו הם בחי' הציצית, שהיו נוהגין בזמן שבהמ"ק היה קיים, שהיה כל הציצית מן ז' חחוטין לבנים, וחוט א' היה תכלת. אבל לאחר החורבן, הם הכל חוטי לבנים ואין לנו תכלת, לפי שכל הציצית הד' של אח"כ, הם בחי' ד' מוחין דבינה דאמא, ואין שם תכלת כמ"ש".

וראיתי מי שפלפל שאין למדין הלכה מן המדרש. ודבר זה טעות גמורה, דלא הלכה באנו ללמוד מן המדרשים אלא את מציאות הדברים שהתכלת נגנז. ודבר חמור הוא לזלזל במדרשי אגדה ולהתעלם מהם, והלא כולם ניתנו מרועה אחד, ומהספרי, המד"ר, התנחומא, ודברי רבינו האר"י החי למדנו פשר התעלומה שבמשך כאלף שנה ויותר אין תכלת בישראל, והלא דבר הוא.

וכ"ז ברור ופשוט.

הרי לן להדיא דהתכלת עתידה להגנז ולא תתגלה אלא לעתיד לבא. וגם בזה כתבו דוחקים גדולים, ומלמד אני זכות עליהם שמרוב חיבת המצוה עיקמו את הישר, ואהבה יתירה מקלקלת את השורה, ואכן ביודעי ומכירי מדובר, חיבת המצוה ויראת שמים הן שמביאים רבים לצבוע את ציצותיהם בצבע זה, אך באמת הדברים ברורים בפשטותם שאין לנו תכלת זה דורות רבים, ואין אנו יודעים תכלת זו מהי.

קרוב הדבר שמין החלזון נשכח ונעלם ושמא נכחד, וכל זאת מן השמים היתה וכפי שמצינו בדברי חז"ל. ומין הפורפורא אין בו סימנים שמצינו בחז"ל בחלזון התכלת ואין כל ראיה ברורה שמין זה הוא חלזון התכלת.

ובאמת פשוט דרק ע"י מסורת ברורה נוכל לדעת חלזון זה מהו, וכיון שלא נתברר שחלזון זה הוא חלזון התכלת אף ספק אין כאן אלא השערה בעלמא, ואין כל מצוה לצבוע את הציצית בצבע מסויים שמא פן ואולי תכלת הוא.

כל זה נראה לענ"ד, ויה"ר שלא ניכשל בדבר הלכה.

הגב על הנושא

לתחילת הדף