אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » תלמוד תורה למי שבא להתגייר

תלמוד תורה למי שבא להתגייר

בענין תלמוד תורה לגר באמצע תהליך גיורו שמצד אחד צריך להודיע לו מקצת מצוות קלות וחמורות וקשה לצמצם שלא ילמדנו אלא הלכתא בלא טעמא בלבד דלפעמים יתעניין הגר לידע את עיקרי תורת ישראל וענייניה. וכבר האריכו בזה האחרונים ודעת רובם דכל זמן שלא טבל דינו כגוי ממש וכ"כ הגרעק"א בשו"ת סימן מ"א דאין ללמד תורה אפילו גר שמל ולא טבל, ולא כדברי מהרש"א בשבת דף ל"א ע"א דמותר ללמד תורה לגוי שבא להתגייר ואפילו לפני מילתו והדברים ידועים.

וידוע מה שחידשו כמה אחרונים דמותר ללמד גוי תורה שבכתב, כך כתבו הנצי"ב במשיב דבר ח"ב סימן ע"ז, מהר"ץ חיות בחגיגה י"ג ע"א וסוטה ל"ה ע"ב, שו"ת מהר"י אסאד בדברי בן המחבר או"ח סימן ד' (וגם בתקלין חדתין שקלים י"ג כתב דתושב"כ מותר עי"ש), אך בהסכמת הגרי"ש נאטנזון שם דחה דבריו וכתב לאסור.

אמנם לענ"ד נראה דאף דאסור ללמדו "תורה" מ"מ ראוי ללמדו עיקר מצוות שצריך לקיימן מיד כשנכנס תחת כנפי השכינה כמו הנחת תפילין ותפלה, דאיך נגיירנו ונכניסנו תחת כנפי השכינה ולא ניתן בידו את האפשרות לקיים מצוותיו, וקרוב הדבר ללפני עור דלאחר שחל עליו דין ישראל יבטל מצוותיו החיוביות מחמת שנמנענו מללמדו.

ואף שכתב בשו"ת אמרי יושר חלק ב' סימן ק"מ דאין להמנע מלגייר חייל נכרי שיצטרך לחלל שבת מחמת פקו"נ לאחר שיתגייר דשבת הותרה אצל פקו"נ ובהיתר יחלל שבת ומסתבר כדבריו, מ"מ אין זה דומה לעניננו, דכיון דבידינו ללמדו לקרוא קר"ש להתפלל ולהניח תפילין מדוע נמנע מלעשות כן ולמה נכניס אותו לביטול מצוותיו באונס כשבידינו למנוע זאת. ועוד דיש לחוש למה שאמרו עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר ואם יתגייר בלי שידע להתפלל ולקרוא קר"ש ולברך ברכותיו בלשון הקודש שבשתא כיון דעל על ואדהכי והכי יתעצל ולא ילמד בהתאמצות כראוי. ומשום כך נראה דעדיף ללמדו לשון הקודש לפני גרותו וללמדו להתפלל ולקרוא קר"ש להניח תפילין ולקיים את כל המצוות החיוביות שבסדר היום ושבתות ומועדים.

ומה דלא מצינו בספרי הפוסקים הראשונים ענין זה, נראה דכיון שמעיקר דינא דשו"ע תפילה וקר"ש נאמרים בכל לשון יכול הוא לקיים מצוות שבדיבור גם בלשונו עד שילמד לשון הקודש, ועוד דשליח ציבור מוציא את שאינו בקי ויכול הוא לצאת יד"ח ע"י שליח הציבור. אבל בזמן הזה דכבר כתבו האחרונים דאין להתפלל בלע"ז, ובקר"ש כתבו דקרוב הדבר דאפילו בדיעבד אינו יוצא יד"ח ע' במשנ"ב סי' ס"ב סק"ג, וגם לא נהגו לצאת ע"י שליח ציבור, ובאינו יודע לשוה"ק אף אינו יוצא יד"ח על ידו (ע' משנ"ב סי' קכ"ד סק"ב), ויש לחשוש שיתבייש לבקש מהש"צ שיוציאנו יד"ח, וגם קשה לשמוע כל תיבה בחזרת הש"צ בלי הפסק, ועל כן נכון טפי ללמדו לשון הקודש כדי שיוכל לקיים את המצוות החיוביות של סדר היום מיד לכשיתגייר, ואין זה בכלל האיסור ללמדו תורה כנלענ"ד.

אמנם לא אכחד דלענ"ד נראה עיקר דמשעה שבא להתגייר מותר ללמדו תורה ושוב אין בו איסור כלל  וכמ"ש המהרש"א בשבת שם, ושורש דבר זה למדתי מדברי התוס' ישנים ביבמות מ"ח ע"ב שכתבו דכיון דדעתו להתגייר מותר לו לשבות בשבת וכך מבואר במד"ר לפרשת דברים פר' א' אות כ"א "אמר ריב"ח עכו"ם ששמר את השבת עד שלא קיבל עליו את המילה חייב מיתה" וכו' עיי"ש, הרי דמשעה שקיבל עליו למול מותר לו לשבות. ונראה לענ"ד דכך גם דין ת"ת דכיון שבא להתגייר אין כאן לא משום גזל ולא משום עריות (דבסנהדרין דף נ"ט ע"א איכא תרי טעמי להאי דינא דנכרי שעוסק בתורה חייב מיתה או משום גזל דדרשינן מורשה קהלת יעקב או דהוי כנערה המאורסה דדרשינן מאורסה קהלות יעקב), דגוי נצטוה לא לשבות ולא לעסוק בתורה כגוי אבל לשם יהדות וכהכנה ליהדות אין בו איסור כלל ויכול הוא לנהוג כיהודי לכל דבר וענין. ובשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' ק"ל כתב שכן נראה גם מדברי התוס' ב"ק ל"ח ע"א ד"ה קראו שעל הא דאיתא בגמ' התם דחכמי ישראל לימדו תורה שני סרדיוטות של מלכות רומי הקשו הרי אסור ללמד תורה לגוי, ותרצו דאותם סרדיוטות "עשו עצמם גרים" ובפשטות כוונתם שעשו עצמם כגויים הרוצים להתגייר ולא שכבר התגיירו ומ"מ הסכימו חז"ל ללמדם, אלמא דכל שהוא לשם יהדות אין בו איסור. (אמנם לדעת האמרי יושר שם אין להתיר לו אלא דברים המוכרחים לו לצורך גרותו כגון ללמוד תורה אך לא שמירת שבת, והוא משום שגדר ההיתר לדעתו הוא משום שלכל ענין הנצרך לגרותו דינינן ליה כישראל ולא כנכרי,אבל לדרכנו אין הכוונה שיש לו דין ישראל דעדין גוי גמור הוא אך תו אין לאסור עליו ללמוד תורה ולשמור שבת כיון שעומד הוא להסתפח על קהל ה').

ובמנחת אשר בראשית סי' י"א בארתי דמהאי טעמא נהגו להתיר לגר שמל ולא טבל לשמור שבת, דכיון שעושה כן משום דין ישראל וקדושתו כהכנה לגרותו השלמה אין בו איסור דגוי ששבת עי"ש.

ומה"ט נראה גם דתינוק מושלך שנמצא במקום שמחצה ישראל ומחצה עכו"ם מותר לו לשמור שבת מספק שמא ישראל הוא ואפשר דאף במקום שרוב עכו"ם אם רוצה להחמיר על עצמו מותר לו לשבות, ואף אם קמי שמיא גליא דגוי הוא אינו חייב כלום כיון ששבת לשם ישראל (ולדעת הרמב"ם פ"י ממלכים ה"ט פשיטא טפי דשרי לשבות משום שהוא ספק ישראל שהרי לא חידש דת ולא עשה אותו לעצמו עי"ש שורש האיסור לדעתו).

ויתרה מזו כתב המאירי בסנהדרין שם דגוי שרוצה ללמוד תורה שאם ימצאנה שלימה יתגייר מותר ללמדו, וזהו דבר חידוש, ולול"ד נראה דרק משקיבל עליו להתגייר מותר ללמדו, וצ"ע. כ"ז נראה ברור לענ"ד והארכתי בו במנחת אשר שם.

הגב על הנושא

לתחילת הדף