אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דיני יום יום » תפילה בסמיכות לסוף הזמן

תפילה בסמיכות לסוף הזמן

שאלה:

מנין אנשים שנעמדו להתפלל תפילת שמונה עשרה סמוך לסוף זמן תפילה או קרוב לסוף השקיעה ולא יספיקו להתפלל גם תפילת לחש וגם תפילת חזרת הש"ץ, כיצד יעשו?

תשובה:

אם הציבור לא יספיקו להתפלל תפילת לחש וחזרת הש"ץ תוך זמן התפילה, יש לש"ץ להתפלל מיד בקול רם ויאמר קדושה, ובזה יש נוהגים שהשליח ציבור מתחיל בקול שלושה ברכות ראשונות ובתוכם אומר קדושה ואחר הקל הקדוש אומר בלחש, ומתחילים הציבור שמונה עשרה בלחש, וכן המנהג הנפוץ, וכאשר אין שהות לכך יתחילו עם הש"ץ שמו"ע ויתפללו כל הציבור עם הש"ץ מילה במילה כל תפילת שמונה עשרה, הש"ץ בקול והציבור בלחש, וישתדלו שיהא שם אחד שיענה אמן על ברכות הש"ץ, מ"מ גם בזה פשט המנהג שגם הש"ץ אומר בלחש מאחרי הקל הקדוש.

מקורות והרחבת הדברים:

א.      בשולחן ערוך אורח חיים (הלכות תפלה סימן קכד סעיף ב) ש"צ שנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שהתפללו בלחש, והוא צריך לעמוד לפני התיבה לאלתר, יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור, וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש. הגה, וכן אם הוא שעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן התפלה, יוכל להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש, וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"צ.

וכן פסק הרמ"א גם לגבי תפלת המנחה (סימן רלב סעיף א) אם השעה דחוקה, יתפללו בלחש ואחר כך יאמר שליח ציבור, מגן, ומחיה, ויענה קדושה, ומסיים, האל הקדוש, אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות. הגה, ויש אומרים שיתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם, וכן נוהגין ועיין לעיל סי' קכ"ד סעיף ב'.

ומקור דבריו בדרכי משה (או"ח סימן קכד אות ג), שציין שכן כתב מהרי"ל (הל' תפלה סא ב) רק שצוה לכל הפחות שיהיה אחד מהן שלא יתפלל כדי שיענה אמן אחר השליח ציבור, עכ"ל.

ב.      יש לדון בדברי הרמ"א "יוכל להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש", האם כוונתו בדבריו שהש"ץ אומר בקול עד הקל הקדוש, או כוונתו שהש"ץ אומר את כל תפילת שמו"ע בקול, רק בציבור אומר עמו עד הקל הקדוש, והשאר בלחש לבדם.

הנה במשנה ברורה סימן קכד ס"ק ח, כתב, ואם אין השעה דחוקה כ"כ לא יתחילו הצבור רק לאחר שאמר הש"ץ האל הקדוש, ע"כ. הרי שסובר שהש"ץ אומר בקול עד הקל הקדוש, ורק אח"כ מתחילים הציבור תפילת שמו"ע,

וטעם הדבר כמו שהביא הבה"ל בסי' ק"ט ס"ב מהמג"א שהרי פסק השו"ע בסי' קכ"ה ס"א שאין הציבור אומרים "נקדישך" אלא שותקים ועונים לש"ץ, ואם יתחיל עם הש"ץ יצטרך לומר עמו "נקדישך".

אכן בבה"ל (שם ד"ה אבל) כתב שלפי המנהג כיום לומר את כל נוסח הקדושה מתחילתו כהאריז"ל (עיין ט"ז סי' קכ"ה) נכון לכתחילה להתחיל עם הש"ץ, וכ"כ בס' תהלה לדוד ק"ט סק"ד.

ג.       אחר כל הנ"ל מובנים היטב דברי הפרי מגדים אשל אברהם סימן קכד סעיף ב ס"ק ה', וז"ל, ולכתחלה ראוי לציבור להתפלל עם הש"ץ מלה במלה עד שומע תפלה ומודים, עיין אליה רבה [ס"ק ד], והם בלחש והש"ץ בקול.

עיין בביאור הלכה סימן קכד סעיף ב, ד"ה, בלחש, שמביא את דברי הפמ"ג, וכן בלבוש סימן רל"ג משמע דהש"ץ יגמור התפלה בקול ומביאור הגר"א במה שרמז לעיין בסימן ק"ט ס"ב משמע ג"כ לכאורה דסבר הכי ועיין בא"ר … והעולם אין נוהגין כן אלא תיכף לאחר האל הקדוש גם הש"ץ מתפלל בלחש ואולי טעם המנהג משום דברוב נוהגין הצבור להמתין עד שיסיים הש"ץ האל הקדוש וקשה להם להשיגו אח"כ לומר שומע תפלה ומודים בשוה וא"כ מה תועלת יהיה אם יתפלל בקול".

מכל הנ"ל עולה שיש עדיפות להתפלל את כל תפילת שמונה עשרה עם שליח הציבור, הש"ץ בקול והציבור בלחש, ויאמרו יחד קדושה, מאחר וכיום המנהג בכל פעם לומר את כל סדר הקדושה מתחילה, וממשמעות לשונו של הרמ"א ג"כ משמע כן, מכל מקום מנהג העולם ע"פ המשנ"ב קכ"ד סק"ח, במקום שאפשר להספיק שיתחילו הציבור תפילת שמונה עשרה אחר שהש"ץ יסיים בקול ג' ברכות ראשונות.

הגב על הנושא

לתחילת הדף